Frédéric Boyenga-Bofala

ניסיון הבלקניזציה של הרפובליקה
הדמוקרטית של קונגו:

רוויזיוניזם מסוכן לאפריקה המבוסס על
עיקרון ה- uti possidetis juris

מאת
פרדריק בויינגה בופלה
יו"ר האיחוד למען הרפובליקה - תנועה לאומית

הרעיון של קיום תת אזור ייחודי המשלב את איזור האגמים הגדולים ומרכז אפריקה אשר חיים בשלום מטריד את מנוחתי מזה מספר שנים, אולם הפרת השלום, העדר היציבות הביטחונית, הטרגדיה ההומניטרית ושיבתה של אלימות שמטרתה להביא לכאוס במזרח קונגו למרות נוכחות ה- MONUSCO מפרים אמנם את שלוותי אך אינם מונעים ממני לקוות לטוב. טרגדיות אלה אינן מוסברות אך ורק בשל עליית זרם פאשיזם תת אזורי, אלא גם על-ידי המשחק הציני של מספר כוחות נסתרים, הצטברות של שנאה או של בורות, סירוב לקיים דו שיח ממשי והתעלמות מוחלטת ממה שקורה סביבנו. הבלקניזציה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לא תחזיר את היציבות והשגשוג לאזור האגמים הגדולים; ההפך הוא הנכון. דווקא פתרון סופי של המשבר הנושא את שמו של האזור הנ"ל הוא שישיב את השקט על כנו.

המשבר המתמשך באזור האגמים הגדולים, המאיים על עצם קיומה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הינו נושא הקרוב לליבי על כן ומתוך דאגתי הרבה לעתיד האזור החלטתי לכתוב מאמר זה. דבר הנובע מתוך רצון עז לתרום את חלקי הדל למניעת כל פעולה שמטרתה לפגוע בשלמותה של הרפ' הדמוקרטית של קונגו (רד"ק). לדעתי המשבר המאיים על קיומה של קונגו מחייב חשיבה מעמיקה יותר. חשיבה זו כרוכה בחיפוש רכיבי תשובה קונקרטיים שעשויים לשפוך אור על פעולה אפשרית כנגד כל ניסיון לבלקניזציה של רד"ק. חשיבה זו באה לידי ביטוי במאמר זה. המאמר מציע פתרון כדי לשים קץ לניסיון הזה וכדי סוף סוף לצאת מן המבוי הסתום.

המשחק האפל של מדינות מסוימות המסיתות לפירוק קונגו הופך את השקיעה בבוץ של משבר אזור האגמים הגדולים לתופעה חשודה למדי. באופן מוזר, ההסתה הזו לפירוק קונגו הסותרת את המטרות והעקרונות של מגילת האו"ם, מתקיימת למרות ההכרה בעיקרון ה- uti possidetis juris ובעיקרון שימור הגבולות המדיניים; למרות החלטה 1514(ט"ו) "ההצהרה על מתן עצמאות למדינות שהשתחררו מן הקולוניאליזם" שסעיף 6 בה קובע כי "כל ניסיון שמטרתו לפגוע באופן חלקי או מלא באחדות הלאומית ובשלמות המדינה סותר את המטרות והעקרונות של מגילת האומות המאוחדות"; למרות החלטה 3314 (כ"ט) בדבר הגדרתה של תוקפנות; למרות פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק בדבר שימורם של גבולות מדיניים; ולמרות מספר תקדימים היסטוריים חמורים שהעולם חווה כבר בנושא הפרת גבולות מדיניים וכיבוש בלתי חוקי של שטחים.

מאמר זה מפונה קודם כל לארגון האומות המאוחדות, השוקד על משמר הזיכרון האוניברסלי והערב לשלום וליציבות הבינלאומית, לארגון לאחדות אפריקה הערב לשימור הגבולות המדיניים באפריקה, לאיחוד האירופי, לכל השותפים ההיסטוריים של קונגו ובהם ארה"ב, בלגיה, צרפת, בריטניה, ישראל וכל שאר המעצמות העולמיות. לדעתי שימורם של הגבולות המדיניים שנולדו מן הקולוניזציה הוא האמצעי המונע את יציאת השדים הישנים מן הבקבוק. לא הייתי רוצה שהקהילה הבינלאומית שוב תישא באשמה הכואבת אותה חשה בעת ה- Anschluss. אם הקהילה הבינלאומית תאפשר הפרה של הזכות לשימור הגבולות המדיניים של קונגו, אני חושש שאזור מרכז אפריקה יחווה גם הוא את הגורל אותו חוותה אירופה כאשר המדינות הטוטליטריות ערערו על חוזה וורסאי, דבר שגרם לאבדן היציבות ביבשת בעקבות עיצובם מחדש של הגבולות כדי להשביע את התיאבון לשטחים חדשים. כידוע, מצב זה הביא לכל הדרמות של מלחמת העולם השנייה ולחורבנה של אירופה שזה מכבר יצאה בשן ועין ממלחמת העולם הראשונה.

אני מזמין אפוא את הקהילה הבינלאומית ואת השותפים ההיסטוריים של רד"ק לעיין מחדש בהיסטוריה ולהיזהר מכל ניסיון להפר את הזכות לשימור גבולותיה המדיניים של קונגו, דבר הדומה לרביזיוניזם מזמנים אפלים יותר של העיקרון הקדוש של ה- uti possidetis juris כפי שיושם בהקשר של הדה-קולוניזציה, ולהפרה של עקרון שימור הגבולות המדיניים הנובע מכך. מבחינתי, היחס החיובי למשטרים המנסים להפר את הזכות לשימור גבולותיה המדיניים של קונגו, בכל תירוץ שהוא, מהווה רוויזיוניזם מסוכן ליציבות אזור האגמים הגדולים ומרכז אפריקה כולו.

כל אדם שיקרא מאמר זה , יראה בו ניסיון לעורר את המודעות לכך שהפרה של שלמותה של קונגו עלולה להביא לערעור כולל של מושג הגבולות, להתפוררות ולאי יציבות באזור האגמים הגדולים ומרכז אפריקה, ויבין שאיני מתכוון לסגת משום מלה מדבריי.

מזה זמן מסוים, רואנדה ואוגנדה מאיימות לפרק את קונגו. בספרי "בשמה של קונגו זאיר" ובפרק שכותרתו "מן הסיוט להחלטה נאותה", כתבתי שלארצנו יש בגבולה המזרחי אויב מר וקשה הפועל בתדירות עולה וגוברת ומזה זמן רב ליצירת פרובוקציות כנגד ארצנו ושלא יפסיק לעשות כן עד שיגיע הרגע המתאים מבחינתו לגרום לבלקניזציה של קונגו זאיר. יש לי סיבות לחשוש שאפשרות זו היא בלתי נמנעת וכי היא תתרחש במהירות על רקע אי היציבות הקיימת במזרח קונגו.

כולם היו צריכים להבין שרואנדה ממשיכה לפעול בהתאם ליעדים שהיו לה כשפרצה מלחמת האגמים הגדולים באוקטובר 1996. זאת משום שאף אחד לא יאמין שרואנדה, במאבק המכריע ביותר בהיסטוריה שלה, הפעילה את האמצעים האנושיים, החומריים והכספיים שבהם אינה עשירה אך ורק כדי לקבל פיצויים כנגד הנזקים שספגה. כל אזור "קיוו" לא יספיק כדי להסביר את האנרגיה שרואנדה מפעילה במתקפה הצבאית, הדיפלומטית והפוליטית שלה כדי לשמר את קונגו במצב של אי יציבות קבועה, אלמלא היה מדובר בחלק מתוכנית רחבה יותר למען עתידה: לפרק את קונגו זאיר ולהפכה לאוסף של מדינות פרובינציאליות קטנות, לכבוש מרחב מחיה חיוני לרואנדה, מרחב אותו היא מחפשת אך ורק בתוך גבולה המזרחי של קונגו. מטרת המתקפה של רואנדה ברורה: אמנם מדובר בהבטחת בטחון האומה של רואנדה, אבל מדובר גם בהתפשטותה. זאת אומרת שמדובר בסוגיה של כיבוש מרחב חיוני לרואנדה ובאמצעי להשגת מטרה זו: אי יציבות קבועה בקונגו. כל עוד הסכסוך שבין קונגו זאיר לרואנדה יתבטא בהתגוננות של קונגו אל מול המתקפה של רואנדה, אי היציבות בקונגו תביא באופן בלתי נמנע לבלקניזציה שלה. הבעיה היא שרק השלטון בקונגו אינו רואה זאת כך. כאילו הוכה בסנוורים, הוא ממשיך לצעוד לצד גופה מתה ומאמין שהוא מגלה בסימני ההתפוררות של קונגו רמזים להתעוררותה לחיים חדשים. הברית המצערת בין האוליגרכיה השלטונית ברד"ק לבין אשליית קיומה של מדינה קונגולזית טומנת בחובה את זרע שקיעתה של המדינה.

בנסיונותיה ליצור בחוץ רושם כאילו המלחמה במזרח קונגו אינו אלא ניסיון הפיכה של מורדים, וכאילו אזורי הקיוו והאיטורי אינם נתונים לאיום של התפוררות וסיפוח, האוליגרכיה השולטת בקונגו מלבה כנגד עצמה רגשות של מרי ובוז. זה זמן רב שאני רואה בבירור כיצד האוליגרכיה הזו מרמה את העם הקונגולזי ואת הקהילה הבינלאומית, וכי למעשה לא מדובר בדאגה לאינטרסים של האומה הקונגולזית אלא בהתעשרות ללא משפט של האוליגרכים האלה. כשאני רואה אותם עכשיו מוכנים להקריב את שלמות הארץ למען מטרה זו, עד כדי גסיסתה של קונגו, אני רואה לאן הם הגיעו לאחר עשור של פיוס ופשרנות. כשאני רואה את חוסר יכולתם להוציא את קונגו מן המבוי הסתום, כל רצוני הינו אלא להוסיף את כעסי לכעסם של שאר בני העם הקונגולזי המזדעזעים לנוכח מה שקורה למדינתנו.

מזה זמן מה, הקונגולזים קוראים באופן אינסטינקטיבי להגנה על האחדות הלאומית ולשמירה על שלמותה הטריטוריאלית של קונגו, מולדתם. קריאה פה-אחד זו המבטאת את התחושה העמוקה הקיימת בליבו של כל קונגולזי, מוסברת אך ורק על-ידי החינוך ההיסטורי לפטריוטיות אותנטית, שאף שנשכחה בשל קשיי הרגע, ממשיכה לדבר בלחש על "בנייה של קונגו יפה אף יותר מבעבר" בגבולותיה המדיניים שמקורם בגבולות הקולוניאליים שנקבעו ב- 1885.

כדי להצדיק את עמדתם, תומכי חלוקת קונגו מצביעים על מספר אלמנטים חסרי יסוד בדין הבינלאומי ומעלים טיעונים שונים ומשונים כדי לערער על קיומה של הרפובליקה דמוקרטית של קונגו בגבולותיה הנוכחיים אותם ירשה מן החלוקה הקולוניאלית של שנת 1885. ברקע מילות השיר הזה אנחנו שומעים מוסיקה זייפנית אותה אנו מכירים מן העבר: קונגו גדולה מדי כדי להיות מנוהלת היטב על-ידי הקונגולזים, גבולותיה אינם מושלמים, אינם טבעיים. לרואנדה, בורונדי ואוגנדה אין מרחב מחיה בר קיימא בהשוואה לזה של קונגו - ולכן קונגו גדולה מדי. המסקנה לכאורה היא שרואנדה ואוגנדה צריכות לספח את חבל קיוו על-ידי הראשונה וחבל איטורי על-ידי השנייה, בטענה שסיפוח שטחים אלה יספיק להן כדי להבטיח את עתיד אומותיהן. זוהי חזרה לאחור של ממש ! תיאוריות אלה מבוססות על כיבוש של Lebensraum, של מרחב המחיה, רעיון שיוביל בהכרח לחוסר יציבות; זהו רעיון שלא התקבל בדין הבינלאומי בתור דרך להשגת ריבונות על שטח. הבה נדמיין לרגע שהדוכסות הגדולה של לוכסמבורג, בטענה כי שטחה צר מדי, מחליטה להרחיב את גבולותיה מעבר לנהר ארלון אל תוך הפרובינציה הבלגית של לוכסמבורג; או ששוויץ תובעת מצרפת את מחוז Haute Savoie כדי להרחיב את מרחב המחיה שלה; או שמכסיקו דורשת את ניו מכסיקו, את קליפורניה או את טקסאס מארה"ב; או שהולנד, בשם ההיסטוריה, תובעת חלקים מן הטריטוריה של בלגיה. מתן מעמד לתיאוריות מסוג זה תביא לביסוס הריבונות הטריטוריאלית על מצבי עבר מתניידים בהתאם לתקופות. הדבר יחייב את שרטוטן מחדש של מפות אירופה ואסיה, את הפירוק של כמעט כל מדינות אפריקה ואת המחיקה של כמה וכמה כוכבים מדגל ארה"ב. ובמקרה של קונגו, הדבר עלול להביא למתן לגיטימציה לסיפוח שטחים על-ידי פירוק מדינה באמצעים תוקפניים כפי שהם מוגדרים בהחלטה 3314 (כ"ט) סע' 3: "כל סיפוח של שטח או של חלק משטח של מדינה אחרת באמצעות שימוש בכוח".

הכלל של הדין הבינלאומי הישים על שרטוט גבולות ועל קבלת ריבונות על שטח הוא: uti possidetis juris. במקום לבחור, כמו שדרשה הוועידה הכלל אפריקנית של אקרה בשנת 1958, בעיצוב מחדש של הגבולות ששורטטו על-ידי המעצמות הקולוניאליות, המדינות החדשות בחרו בפתרון של תבונה הכרוך ביישום כלל ה- uti possidetis juris: הן הגיעו לעצמאות במסגרת הגבולות של האימפריות הקולוניאליות. מדינות אפריקה אימצו את העיקרון של : "מה שהיה שייך לכם בעבר, הוא ששיך לכם היום" שהוא המשמעות המילולית של הביטוי uti possidetis juris. וההחזקה בגבולות אלה היא הערובה לעיקרון שימור הגבולות המדיניים. פתרון זה נקבע באמצעות החלטת קהיר מיום 22 ביולי 1964 שאומצה על-ידי ראשי המדינות והממשלות של הארגון לאחדות אפריקה.

לאחר קבלת העצמאות על-ידי הטריטוריות הקולוניאליות של אפריקה ואסיה, שימור הגבולות המדיניים הפך לחובה של הדין הבינלאומי הכרוך בעיקרון ה- uti possidetis juris.

ארגון האומות המאוחדות הפך את עיקרון שימור הגבולות המדיניים לאחד הצירים הקבועים של פעילותו בתחום השלום, הביטחון והיציבות הבינלאומיים. בשנות ה- 80, האו"ם התנגד לשאיפות הטריטוריאליות של לוב משום שידע שכל אינרציה לנוכח הסכנה המאיימת על צ'אד הייתה עלולה להביא לפריצת הגבולות שיבשת אפריקה ירשה מן הקולוניזציה. גבולות אלה לא היו מושלמים, אולם בגלל שאף אחד לא ידע בדיוק מה היה לפני הכיבוש האירופי, לא הייתה ברירה אלא לשמר אותם. היסטורית, אפילו אם נחזור רחוק לאחור, אני יכול לומר שמלבד גן עדן המיתולוגי בו חיו אדם וחוה, שגבולותיו נקבעו על-ידי בורא עולם, כל שאר הגבולות הטריטוריאליים הם מעשה ידי אדם ששאף לרכוש נכסים, לשלוט ולשעבד עמים אחרים. לשום מדינה מודרנית בעולם אין טריטוריה שגבולותיה נקבעו באופן טבעי על-ידי האל. גבולות אלה הם תוצאות של כיבושים, בריתות, קולוניזציה - בעולם כולו כולל באפריקה. העניין הוא שאופן זה של רכישת שטח או קביעת גבולות על-ידי הפרת חוק אינו מהווה עוד חלק מן המוסר האוניברסלי מאז אימוץ אמנת סן פרנסיסקו ב- 1945.

ארגון האומות המאוחדות, העומד על עיקרון שימור הגבולות המדיניים, גינה את ארגנטינה כאשר כבשה את איי פולקלנד השייכים לכתר הבריטי. באוגוסט 1990, הפלישה העיראקית לכוויית שהיוותה הפרה חד צדדית נוספת של גבולות מוכרים על-ידי הקהילה הבינלאומית - הביא לענישה חמורה. בינואר 1991, בעקבות מנדט שהעניקה לה מועצת הביטחון, הקהילה הבינלאומית פתחה במלחמת המפרץ שהסתיימה כעבור חודש ימים עם שחרור האמירה הכבושה ותבוסת הצבא העיראקי.

ב- 1990, גרמניה המערבית הייתה אות ומופת לאחרים. לצורך האיחוד מחדש של גרמניה, היא נדרשה על-ידי הקהילה הבינלאומית לכבד את גבול אודר-נייסה המפריד בינה לבין פולין, למרות שמדינה זו בנתה עצמה על שטחים שהיו שייכים לרייך הגרמני עד 1945. וכך עשתה. ב- 14 בנובמבר 1990 נחתמה בוורשה האמנה המאשרת את קו אודר-נייסה כגבול הסופי בין גרמניה לפולין. סעיף 2 לאמנה הגרמנית-פולנית קובע כי: "הצדדים לאמנה מצהירים כי הגבול הקיים ביניהם אינו ניתן להפרה לא בהווה ולא בעתיד, והם מתחייבים באופן הדדי לכבד ללא סייג את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של השכנה". זוהי דוגמה ראויה: גרמניה החזקה המכבדת את עיקרון שימור הגבולות המדיניים.

מעל לכל אני חושש שהערעור על הגבולות הנוכחיים של קונגו יוביל להתפוררות ולהחלשה של תת האזור כולו. אני יודע ששליטי רואנדה ואוגנדה, בעידוד כמה מעצמות נסתרות, שולחים את עמיהם להרפתקה קרימינלית ורוויית דם - אולם בשם אחוות העמים העתיקה, אני דוחה מכל וכל כל מאבק כוחות בתת האזור שלנו. על כן אתבייש היום אם מאמר זה יגרום לאנשים להאמין שאיש מדינה קונגולזי יכול להיות אויב של אומה כלשהי.

אלא שלא ניתן כל העת לאתגר את הקהילה הבינלאומית בתירוצים מתירוצים שונים. אי אפשר עוד לעכב את הפתרונות, לגרום להחרפת המצב ולהמשך הבעיה במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: סבלו של העם הקונגולזי נמשך זמן רב מדי, אי הצדק והחרדה מהם הוא סובל מחייבים הפעלה של תוכנית פעולה אסטרטגית ויישום של תוכנית עבודה כדי להבטיח את השלום באזור האגמים הגדולים ואת הבראתה של המדינה. ולנוכח העתיד המזוויע הצפוי לעם הקונגולזי אם המצב הקיים יימשך, אתם מבינים היטב שהשלום באזור האגמים הגדולים הוא המאבק היחיד הראוי כאן. אין זו עוד תפילה חרישית אלא חובה עבור הקהילה הבינלאומית שצריכה לבחור באופן סופי בין הגיהנום לבין התבונה שצריכה להנחות את כל הפעולות שיביאו לסיום הטרגדיה של קונגו. בראיה זו, הצעתי בספרי "בשמה של קונגו זאיר" תוכנית חומש לפתרון סופי למשבר אזור האגמים הגדולים ולחידוש תהליך האינטגרציה האזורית.

תוכנית חומש זו כוללת סדרה של הצעות המבוססות על עיקרון שימור הגבולות המדיניים לפי עיקרון ה- uti possidetis juris. המטרה של הצעות אלה היא לתת מענה קונקרטי ורלוונטי לגורמים הישירים, הנצפים והמדווחים להמשך חוסר הביטחון המזין את הסכסוכים, דהיינו: הקושי של האו"ם, דרך הפעולה של MONUSCO, לשמור למרות הכל על שלום אפקטיבי שמעולם לא הושכן, בשל נוכחות מאסיבית של נשק, סחר בלתי חוקי בו וריבוי הקבוצות החמושות באזור.

כדי לשרש באופן פעיל וריאליסטי את גורמי אי הביטחון המונעים כל דו שיח קונסטרוקטיבי להשכנת שלום בר קיימא באזור האגמים הגדולים, הגשתי לחברי מועצת הביטחון של האו"ם הצעה לפירוז ולפירוק נשק בחבלי איטורי וקיוו ולקביעת אזור מפורז בין קונגו, רואנדה, אוגנדה, בורונדי ודרום סודן. אני מזמין את הקורא לעיין בהצעת החלטה זו באופן מעמיק יותר בחלק השני של ספרי "בשמה של קונגו זאיר"; מאמר זה אינו מתיימר למצות את הנושא אלא רק להצדיק את החשש שלי מפני המשך התהליך המסוכן של פירוק רד"ק.

אסתפק רק באמירה שלגבי המנדט של MONUSCO, נראה לי חשוב להציע למועצת הביטחון לשנות את תנאיו כדי להדגיש את החובה לנקוט באמצעים במסגרת פרק 7 וכדי להבטיח הלכה למעשה את אופיים הבלתי ניתן לערעור של אמצעים אלה. הואיל והמטרה העיקרית של הכוח היא השבתו ושימורו של השלום באמצעות פירוז ופירוק נשק, ניתן יהיה להגדיר קריטריונים אובייקטיביים ברורים להערכת הפעולה של MONUSCO ולתקנה לפי הצורך.

לאחר השכנתה השלום, יהיה עלינו לחשוב על שיקום הכלכלות שלנו, ולארגן את הביטחון וההגנה הקולקטיבית שלנו. כמו כן, בתוכנית החומש שלי אני ממליץ על ההקמה, בין כל מדינות תת האזור, של שותפות קונפדרטיבית קונסטרוקטיבית, על איחוד לקידום הביטחון והיציבות באזור, תוך התחשבות בהיבטים הפוליטיים, הכלכליים, הסוציאליים והאקולוגיים. הדבר יחייב ארגון של וועידה בין-ממשלתית לביטחון, הגנה, שלום ושיתוף פעולה אזורי, חתימה על אמנה למען יציבות, ביטחון והגנה והקמה של ארגון לביטחון והגנה הדדית בין מדינות מרכז אפריקה, אזור האגמים הגדולים ודרום סודן.

לכל אורכו של מאמר זה ניסיתי להבהיר כי חידוש היציבות באזור האגמים הגדולים אינו עובר דרך הבלקניזציה של רד"ק וגם לא דרך הסיפוח של חבלי קיוו ואיטורי על-ידי רואנדה ואוגנדה, אלא דרך הפתרון הסופי של המשבר הפוקד את האזור מזה יותר מעשור. רצוני העיקרי הוא שמדינתי תחזור להיות מאוחדת, לכידה וגדולה ושקונגו זאיר, רואנדה ואוגנדה יגיעו להסכמה על שלום תת אזורי. ואני יודע שקונגו זאיר, רואנדה ואוגנדה לא יפסידו דבר אם רק ייפתחו לרעיון של הקמת תת אזור מרכז אפריקני רחב יותר. הבעיה היא שאנחנו עדיין רחוקים מסיכום ושאזור האגמים הגדולים עדיין קרוע.

  

Frédéric BOYENGA BOFALA


VERSION FRANà‡AISE ENGLISH VERSION
MOKENGELI.INFO→ | BOYENGABOFALA.COM→ | UNIR-MN.ORG→